'ניתוק' שינה ואיך רעיון הסדרה מזכיר את היחס לחלומות

🪬אין בפוסט ספוילרים עלילתיים 🪬

בראש הסדרה עומד מארק כדמות הראשית, מארק ביצע כחלק מעבודתו בחברת 'לומון תעשיות' את הליך הניתוק כך שבכל פעם שהוא מגיע לעבודה ב9 בבוקר ויורד במעלית לקומת העבודה שלו, הצ'יפ שהוחדר למוחו מנתק ממנו את כל הזכרונות שיש לו מחייו הפרטיים.

כאשר הוא עולה במעלית בסוף היום, אותו הצ'יפ מנתק את זכרונות העבודה שלו, משאיר אותם אצל המארק שנמצא שם. למארק של החיים הפרטיים אין זכרונות על העבודה, עם מי הוא עובד או מה הוא בכלל עושה שם. ומארק של העבודה לא מכיר כלל את חייו מחוץ לעבודה.

איך ההליך הזה נשמע לך? למה שמישהו ירצה לנתק את העצמי שלו ככה?

במקרה של מארק הוא חווה חוויה קשה וטראומתית ולכן מתאים לו לשכוח מהכאב הזה לכמה שעות ביום.

הרעיון הזה שאולי נשמע הזוי וקיצוני, מתקיים אצל רבים מאיתנו בכל לילה.

יש בנו כאב או ידע או אתגר מסויים שאנחנו מתמודדים איתו בחיים הערים כרגע, חוויות שמייצרות רגשות שלא קל לחוות אותם ולהרגיש אותם - להתמודד עם הכאב, ויש איזו כמיהה לשכוח מהכאב הזה.

מה קורה כשאותו כאב עולה אחר כך בלילה בחלימה?

ואז.. כמה מעשנים מריחואנה כדי 'לא לחלום'? (בעצם כדי לא לזכור את החלומות, כי חולמים בכל מקרה ) או כמה מאיתנו שוכחים אותם, לא מעוניינים לגעת שם? אבל האם אנחנו באמת שוכחים?

כמו בסדרה, מארק סוחב בתוכו את הרגש (ללא הזיכרון) מתוך העצמי שלו בחיים הפרטיים לתוך העצמי שלו בעבודה ולהפך, הוא אינו יודע מה מקור הרגש.

גם אנחנו לוקחים איתנו את הרגשות החזקים שעלו בחלומות לתוך החיים כאשר קמנו בבוקר.

אנחנו לא זוכרים למה, אבל יש רגש מסויים שמשפיע עלינו, שאותו חווינו ממש עכשיו בעולם אחר.

יכול להיות שהיית רוצה לדעת עוד על הרגש הזה? אולי יהיה יותר מחובר להתמודד עם עצמך במהלך היום, אם אני תדעי איזו חוויה עברת לפני רגע, כשהיית בחוויה של החלום?

אני מאמינה שדווקא ההתבוננות בכאב הזה תשחרר אותך להיות מלאה יותר, כאשר כל התחושות שעוברות בך מקבלות מקום.

אין ספק שזה תהליך כואב ומאתגר, ובייחוד אם יש טראומה טרייה חשוב שתתקבל תמיכה נוספת.

חשוב להזכיר שזה גם ממש בסדר לבחור שלא לגעת בזה.

בניגוד לעצמי של מארק שהתעורר בתוך עולם העבודה ולא יכול לצאת עם הזכרונות האלו החוצה,

כאן יש לנו בחירה.